אני שרון, אומנית שמציירת ויוצרת בסגנון מופשט. 
בתערוכה אני מציגה ציורי אבסטרקט על קנבסים גדולים וקולאז'ים דיגיטליים שיצרתי בעזרת פוטושופ ו AI על אלומיניום. 
גדלתי בבית שחי אומנות, אבא שלי צייר וגרפיקאי והוא זה שחשף אותי לאומנות מאז שהייתי ילדה. האומנית שהושפעתי ממנה הכי הרבה הייתה לאה ניקל. נמשכתי לחופש ולשחרור שהיא ביטאה בציורים. הטוטאליות בביטוי האינטואיטיבי שלה, היתה השראה גדולה עבורי. 
כשהתחלתי ליצור, הצבעים והקנבס היו בשבילי כלי לביטוי רגשות עוד לפני שהיו לי מילים לתאר אותן. מה שהתחיל ככלי לביטוי עצמי הפך להיות הכלי המרכזי שלי לתקשורת עם העולם ולרצון להשפיע דרכו. 

התערוכה מציגה את הדרך שעברתי בשנה האחרונה – מקילוף שכבות עד לחיבור לאותנטיות שבי. היצירות בתערוכה משקפות את האמת שלי...יש פה כאב, אהבה, אלימות, יופי, הומור, ובעיקר אישה שמשתחררת ומשמיעה את הקול שלה. יש פה אותי בלי מסכות.  חלק מהיצירות נוצרו תוך כדי חוויות שהשפיעו עלי וחלק מהיצירות הן תוצאה של התפתחות מתוך מה שחוויתי. כשאני מציירת על קנבס אני שמה את הנפש שלי על הבד ומספרת את הסיפור באינטואיטיביות עם אקריליק, פנדה, פחם, עפרונות והרבה תנועה.  בקולאז'ים הדיגיטליים אני משחקת בין המופשט למוחשי. החוויה הפנימית מבשילה וכשהיא מעובדת אני מביעה אותה בצורה יותר "מוגדרת" בשילוב עם אלמנטים מופשטים וצבעוניים. המעבר בין העולם המופשט לעולם המוגדר יותר, מבטא ניסיון לתת צורה לחוויות עמוקות הפוגשות אותי בחיי היום יום. 
ההשראות שלי שאובות מהחיים עצמם, חוויות שאני עוברת- מערכות יחסים, מוזיקה, חלומות, עולם רוחני או תהליכים רגשיים עמוקים. כל דבר שמעיר אותי מבפנים מקבל ביטוי בצבעים ותנועה.